מהי דיסתימיה – מדריך להבנת הדיכאון הכרוני והשפעותיו
מה היא דיסתימיה?
לא כל דיכאון הוא ״קליני״ ( או ״מאז׳ורי״ בשפה מקצועית), לפעמים מדובר בדכדוך כרוני ומתמשך – המכונה בשפה מקצועית דיסתימיה. פסיכיאטר פרטי מומלץ עושה לכם סדר.
דיסתימיה (ביוונית "מרה שחורה" ), ובעברית – דיכאון כרוני – תקופה שמוגדרת כדיכאון שנמשך שנתיים לפחות, אך נמוך יותר בעוצמתו מדיכאון קליני. בדרך כלל האדם ממשיך לעבוד ולתפקד "כרגיל" אך הסבל הוא גדול.
ההבדל בין דיכאון רגיל לדיסתימיה הוא שבדיכאון רגיל האדם במשבר חמור ואין מנוס מלקבל עזרה בניגוד לדיסתימיה שם העניינים התפקודיים "ממשיכים כרגיל", הוא ממשיך לעבוד כרגיל בדרך כלל וגם סביבתו ומשפחתו פחות רגישה לשינוי כך שאינה דוחפת אותו לקבל עזרה מקצועית.
דיסתימיה לפי ה-DSM מוגדרת כמצב רוח דיכאוני למשך תקופה של שנתיים לפחות, שיכולה לכלול אחת או יותר מהתופעות הבאות, תחושות של יאוש או חוסר תקווה, קשיי ריכוז, תיאבון נמוך או אכילה מוגברת, עייפות וחוסר באנרגיה, קושי לישון או קשיי הירדמות, הערכה עצמית נמוכה, ביטחון עצמי נמוך ועוד. התסמינים עלולים לגרום למצוקה משמעותית או פגיעה ניכרת בתפקוד ונדרש אבחון פסיכיאטרי לטיפול נכון ומותאם.
הקושי בדיסתימיה הוא שרבים כלל אינם פונים לטיפול וסיוע מקצועי, או שקיבלו אבחנה שגויה, גם אם כבר פנו לאיש מקצוע או לרופא המשפחה. הערכות מדברות על כך שבין 3-6% מהאוכלוסיה סובלת מדיסתימיה, לכן זו תופעה יחסית נפוצה ושכיחה.
התופעה בדרך כלל נפוצה יותר אצל אנשים בעלי הכנסות נמוכות, אצל אנשים שעברו התעללות מכל סוג בילדותם ואנשים בעלי רקע משפחתי או שהוריהם סבלו מדיכאון או ממאניה דיפרסיה.
בניגוד למצבי דיכאון, אנשים שחווים דיסימתיה, לא חווים משבר "דרמטי", הם ממשיכים לעבוד כרגיל, ממשיכים לתחזק קשרים חברתיים או משפחתיים וכביכול מבחוץ הכל נראה תקין ולא דרמטי. ייתכן כי הם סובלים מדיסתימיה במשך שנים ארוכות ופשוט חושבים שהמציאות הנוכחית זו המציאות האמיתית, הם פשוט לא זוכרים את עצמם אחרת.
חוסר המודעות גורם לכך שגם הם וגם סביבתם לא מבינים שיש בעיה אמיתית, ולכן אינם פונים לקבלת עזרה מקצועית. כך איכות החיים שלהם יורדת באופן דרמטי, אך הם חושבים שזו המציאות.
בדיכאון קליני המצב הוא אחר, המשבר הוא גדול ומאג'ורי וגם האדם וגם משפחתו חשים בשינוי הדרמטי – בירידה התפקודית, בירידה התעסקותית ובעצם בחוסר התפקוד עד אפילו לשיתוק מוחלט של האדם. לכן הסיכוי שאדם כזה מלווה בבני משפחתו הקרובים יפנה לסיוע מקצועי של טיפול בדיכאון הוא גדול יותר.
התסמינים בדיסתימיה מאוד מבלבלים, גם לדוגמא הערכה עצמית נמוכה שהיא אחד המאפיינים, יגרום לאנשים לחשוב שהם אינם ראויים או ירגישו לא בנוח לפנות לטיפול או ירגישו לא בנוח להוציא על עצמם כסף. הם יהיו מלאים בביקורת עצמית, כך שבסופו של דבר ימשיכו לחיות את חייהם במצב הקיים. הם ישדרו יאוש וחוסר תקווה שמצבם לא ישתפר, כי למעשה הם לא מכירים מצב אחר.
דיסתימיה והפרעות נוספות
רבים הסובלים מדיסתמיה סובלים גם מהפרעות נוספות אישיותיות או התנהגותיות ובין היתר הפרעת אישיות גבולית, דיכאון, שימוש לרעה באלכוהול או בסמים, חרדות ועוד.
קשה לומר באופן חד משמעי מה הקשר בין דיסתימיה לבין שאר ההפרעות, ניתן לתת כדוגמא את השימוש בסמים או באלכוהול כדרך של אדם "לרפא" את עצמו מהתחושות הקשות שמהן הוא סובל, אפשר לראות את הדיסתימיה כקושי שנוצר עקב קושי להתמודד עם קשיים אחרים, לדוגמא אדם שסובל מחרדה חברתית ונמנע למשל מיציאות עם חברים וכו' יכול לסבול מבדידות ממושכת שתוביל לפגיעה בביטחון העצמי, בהערכה העצמית ודיכאון מתמשך קל עד בינוני.
זיהוי שורש הבעיה הוא הדרך לפיתרון. בעזרת סיוע מקצועי יש להבין מה גרם למה ומהי התחושה הראשונית של האדם שהציפה בעיה אחרת שכיסתה על הבעיה הבסיסית.
טיפול בדיסתמיה
הטיפול היעיל ביותר בדיסתימיה הוא שילוב של טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון וטיפול באמצעות שיחות עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט.
הטיפול השיחתי יכול להיות טיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול דינאמי שיתייחס לעולם הרגשי של האדם הסובל מדיסתמיה.
קרדיט תמונה: PEXELS
