מלחמת אחים? ריקודי עם בחוף הים של תל אביב זה בדיוק מה שעם ישראל צריך
האביב מתקרב, החורף עושה סימנים של לסגור את הבסטה, הימים מתארכים, אך מזג האוויר עוד קריר ורגוע, בייחוד בשעות הערב. היש תקופה מושלמת מזו לחגוג את בואו של האביב במחול?
על כן, החל מסוף חודש מרץ ועד ל-22 באפריל יתקיימו הרקדות שבועיות בחוף גורדון בתל אביב יחד עם המרקיד הידוע שלמה ממן ומרקידים נוספים. הכניסה חופשית לכל הרמות ולכל הגילים. קיום האירוע מותנה במזג אוויר מתאים.
ההרקדה בחוף היא מסורת רבת שנים שמושכת אליה אנשים מכל הגילים שהמשותף ביניהם הוא האהבה לריקודי עם. העוברים בחוף יבחינו במעגלים מעגלים של רוקדים. השמחה של הרוקדים והחיוכים על פניהם מדבקים בשמחה גם את מי שרק חלף באזור. מדי פעם ניתן לראות עוברי אורח שנקלעו לאזור ומוצאים עצמם מושיטים ידיים ומצטרפים למעגל הרוקדים.
ברקע שירי עם כ"צדיק כתמר" אך גם להיטים חדשים יותר. מסתבר שלא נכתב השיר שלא ניתן להפוך לריקוד עם סוער. האנרגיה שמייצר הריקוד ההמוני, עשרות בני אדם שאוחזים ידיים ורוקדים היא תמונה אופטימית ומעודדת בימים של מחאות והפגנות סוערות. ומה יותר מקרב ומעורר תחושת "עם אחד" כמו ריקודי עם?
כשתל אביב יצאה במחולות
בפולקלור של כל העמים ישנם ריקודים עממיים הנקראים ריקודי עם. במקרה של התרבות הישראלית, מסורת ריקודי העם החלה עם העליות הראשונות לארץ והם מסמלים את ראשית הציונות והחלוציות. גם בהמשך, עם קום המדינה, ריקודי העם הפכו לסמל לחגיגות על הכרזת המדינה.
מיד כאשר הכריז בן גוריון "על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל" פצחו ההמונים בריקודי עם סוערים בכל רחבי הארץ, דבר שהפך אותם למוסד של ממש בחגיגות יום העצמאות ולחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית.
כיום, ירדה קרנם של ריקודי העם והם הפכו לבילוי נישתי שחביב בעיקר על בני הגיל השלישי. עם זאת, יש לריקודי העם עדיין מקום מיוחד בתרבות הישראלית. אחד הביטויים לכך הוא פסטיבל המחולות בכרמיאל ופסטיבלים נוספים.
בשנים האחרונות ישנה עדנה מחודשת למחול עם זה ובכמה עיריות כמו עיריית תל אביב ועיריית חפיה מתקיימים אירועי הרקדה המוניים שמושכים אליהם באופן מפתיע רוקדים ורוקדות רבים בכל הגילים.
אולי עכשיו, בימים טרופים אלה, זה בדיוק מה שזקוקה לו החברה הישראלית. ריקודים משותפים, במעגלים, אחים ואחיות שאוחזים ידיים ורוקדים לצלילי מוזיקה חזקה מדי מכדי לדבר על פוליטיקה.
