מדריך לחונה המתחיל: כל הטיפים שיעזרו לכם לחנות טוב יותר

ברוורס או בנסיעה לפנים, בעליה או במדרון, ואיך בכלל נדע מראש שאנחנו מצליחים להידחק לרווח הזה? כל התשובות כאן

יוני אביב

מכירים את הרגע הזה שאתם מחכים למישהו שיפנה לכם את מקום החניה שלו, אבל מהרגע שהוא התיישב מאחורי ההגה ועד שיתפנה משם, הוא מכוון את המושב שלו, את המראות ואת כל השקיות במושב האחורי, בוחר תחנה ברדיו ומארגן מחדש את תא הכפפות, ובאופן כללי עושה כל מיני דברים שנראים לכם מהצד כמו נקמה מכוונת בכם? אז ברור שזה מעצבן. אבל אתם יודעים מה יותר מעצבן? להמשיך ולחפש חניה במשך דקות (או שעות?) ארוכות. חיפוש חניה הופך למאתגר יותר ויותר בעיקר במרכזי הערים בישראל, בעיקר בגלל כמות הרכבים שרק הולכת וגדלה, בעיות התשתית המוכרות (רכבת קלה בתל אביב), ועוד. אבל אנחנו כאן כדי לוודא שאתם מצליחים לחנות טוב יותר, אחרי שכבר איתרתם את החניה המיוחלת.

איך לחנות טוב (ובטוח) יותר

באופן די גס, רוב מקומות החניה – בעיקר בתוך העיר – שיהיו רלוונטיים עבורכם, הם אלו שצריך להיצמד אליהן עם שני הגלגלים הצדדים של הרכב, מצד ימין או שמאל. אבל עוד לפני שהעברתם לרוורס או התחלתם לאותת לשאר העולם שעכשיו תורם לחכות בסבלנות, כדאי לוודא שאתם בכלל יכולים להיכנס לרווח שעליו אתם מסתכלים. אחת הדרכים הטובות לאמוד את המרחק, היא לברר מראש מה אורכו של הרכב שלכם מבחינת הפסים הצבעוניים של המדרכה. לצורך העניין, אם המשפחתית שלכם היא באורך של ארבעה פסים כחול-לבן שעל המדרכה, והרווח שעליו אתם בונים נמתח לאורך שלושה וחצי בלבד, כנראה שכדאי לכם לוותר ולהמשיך לחפש, כי גם אם בדרך נס תצליחו להידחק איכשהו לשם, אתם חשופים הרבה יותר למצב של נזק למראות הצד או לאחד הפנסים של הרכב. חשוב לדעת – כיום, חברות הביטוח השונות מציעות הרחבת ביטוח רכב מקיף עם כיסוי "פנסים ומראות צד" שמכסה אתכם במקרה של נזק אך במידה ואין ברשותכם את הכיסוי, הקפידו על קיפול המראות אחרי היציאה מהאוטו באזורים מועדים לפורענות.

אם כבר הגעתם למסקנה שהחניה שמצאתם תכיל אתכם בלי בעיות – בטח אם מדובר ברחוב עמוס או צר יחסית – כדאי לעצור ממש מעט לפני החניה עצמה ולאותת בבירור לנהגים שמאחור. בצורה הזאת, ברגע שתתקדמו עוד קצת ותתכוננו להיכנס ברוורס, הם לא יתקדמו ויצמדו אליכם. בנוסף, הקפידו לחנות כמה שיותר קרוב למדרכה עצמה, מבלי להתחכך בה או לעלות עליה. גם כי חניה כזאת היא מקור בלתי נדלה לגאווה, וגם כי פקחי חניה לא אוהבים מרווחים גדולים מדי בין מכוניות לשפת המדרכה, ואתם עלולים לחטוף על זה קנס.

כמובן שהגרסה המאתגרת של חניה מהסוג הזה, היא חניה בעלייה או במדרון. במקרים כאלה כדאי להקפיד על מרווח גדול יותר מהרכבים שחונים מלפנים ומאחור, כי זינוק בעליה לפעמים מתחיל עם הידרדרות קטנה לאחור, וגם התחלת נסיעה בירידה היא משהו שיש להתכונן אליו הרבה יותר בזהירות. אם כבר חניתם כשחזית הרכב פונה לכיוון מטה, כדאי להפנות את הגלגלים הצידה כך שייצרו חיכוך מסוים עם המדרכה. לצורך העניין, אם המדרכה משמאלכם, הטו את הגלגלים מעט שמאלה.

סוג נפוץ נוסף של חניה, הוא מה שנקרא חניה בניצב. כלומר במקומות חניה שמסומנים אחד ליד השני, כמו בחניונים גדולים, מגרשי חניה וכד'. כאן הסיפור מעט יותר פשוט, אבל יש כמה דברים שבכל זאת חשוב לדעת. בניגוד לחניה לצידה של מדרכה ברחוב, לחניה בניצב אפשר להיכנס גם עם הפנים ולא רק ברוורס, אלא שכדאי בכל זאת להקדיש עוד כמה שניות על מנת להיכנס גם אליה בנסיעה לאחור. הסיבה לכך היא די פשוטה – כאשר נרצה לצאת ממנה, שדה הראיה שלנו יהיה רחב הרבה יותר, ונצמצם למינימום את מספר האלמנטים בכביש שעלולים להפתיע אותנו. הרי במקרה של נסיעה לפנים ביציאה מחניה, מספיק לפעמים להתקדם למרחק של חצי מטר כדי שנוכל להסתכל הצידה ולבדוק אם הדרך פנויה, ובאילו בנסיעה לאחור נצטרך להתאמץ הרבה יותר, ולמתוח את הצוואר ממש חזק כדי להשיג ראות טובה.

היום, רוב המכוניות בכבישי ישראל מצוידות לפחות בחיישני רוורס, וחלקם אפילו במצלמות רוורס או מצלמות היקפיות לכל הרכב. אז כמובן שהטכנולוגיה הזאת עוזרת מאוד בכניסה לחניה ובזיהוי של אלמנטים שעלולים להפריע, אבל לפחות בכל מה שקשור לחיישנים הסטנדרטיים, מומלץ שלא להסתמך עליהם באופן אבסולוטי, ולהשתמש גם בעיניים ובחושי הנהיגה שלכם – כי לפעמים מספיקה חתיכת פח מעוקמת או עלה גדול שנדבק לחיישנים, כדי לשבש מעט את פעולתם.

לסיכום, באמת שלא חייבים להיות אלופי פורמולה 1 כדי להיכנס בקלות יחסית ובבטיחות מירבית למקומות חניה. אפילו בכבישי ישראל המאתגרים לפעמים. אבל כן חייבים להיות קצת יותר מהירים כשמישהו מחכה למקום החניה שלכם. באמת שאפשר לסדר מחדש את תא הכפפות הזה בהזדמנות אחרת. סעו בזהירות.

תמונות shutterstock